יום שלישי, 1 באפריל 2014

הכלה הישראלית

היום היה נעים. באמת.
היום האביבי הראשון שהרגשנו מזה אולי 3, 4 חודשים? אולי אפילו יותר אני כבר לא זוכרת. מה שאני כן זוכרת זה כמה זה נעים.
מה משמעות אביבי?
השמש זרחה בשמיים (אני אפילו הוצאתי את משקפי השמש שלי שנחו בארון כל כך הרבה זמן), והטמפרטורות טיפסו וטיפסו והגיעו לשיא חדש ומדהים במיוחד- 16 מעלות צלזיוס. איזו חגיגה! כולם היו כל כך מאושרים. באמת.
האנשים חייכו ברחוב, הלכו זקופים עם מעילים דקים, גן השעשועים שהיה שומם כל כך התמלא ילדים בנדנדות, וכולם דיברו על מזג האויר, וברכו אחד את השני בברכת חג אביב שמח, אולי הם יודעים באמת שחג הפסח מתקרב. זו היתה בהחלט אטרקציה.
לי היתה סיבה נוספת להתרגשות. היום היתה לי כלה ישראלית. ממש ישראלית. לא עוד יהודיה שמדברת עברית עם מבטא כבד, ולא אמריקאית שמתחתנת עם ישראלי. אלא ממש ישראלית, הראשונה מזה שנתיים וחצי.
זו לירז.




לפני כמה חודשים התקשרה אלי לירז ואמרה לי שקיבלה את הטלפון שלי משוקי זיקרי.
שוקי חי ועובד בעיר ולי היה העונג לבוא ולעבוד לצידו.

 

  דברים קטנים שגורמים לי להזכר בגעגועים לכלה ישראלית:
השפה הקרובה והמוכרת. הסלנג הישראלי. הבדיחות והקרבה. ההרגשה שאנחנו כבר חברות משכבר הימים.
המשפחה הקרובה, האמא והאחות שמלוות מעודדות ומתרגשות כל כך. שנמצאות במספרה ובחדר ולא עוזבות את אהובתן לרגע. מטפלות ומסדרות. והטלפונים מהמשפחה והחברים מהארץ. שוב מזל טוב ושוב בשעה טובה. העקר הבריאות. הכול מתועד בסקייפ ובווטס אפ שאף אחד ממי שלא הצליח להגיע לחתונה לא יפספס דבר.
פתאום שוב דיבורים על מקווה ורב, וברכות ותפילות ואמונות. האמא נותנת משהו נגד עין הרע, ובמזוודה מונחים טלית, ופמוטים והמון דברי קודש שבאו במיוחד מירושלים שבארץ הקודש. והכול קדוש. ונעים ומוכר.
ולא לשכוח דברים טובים ואוכל למקרה שמישהו יהיה רעב...
והנה השמלה כבר מוכנה ויד בוגרת עוזרת לשים עגילים ומחרוזת ונעליים.




רגע לפני סיום, בעודי אורזת את חפצי במלון המקסים בדאון טאון מנהטן, הכלה כבר יצאה לצילומים ואני נשארתי אחרונה, הסתכלתי מסביב וחזרתי למציאות. אני במנהטן ולא בירושלים.



 נוף מחלון קומה 9 בשדרה השלישית.


ואל שנשכח את המאפינס של : BAKED BY MELISSA.


אז רציתי לאחל ללירז העדינה והמקסימה , שפע ברכות ומזל טוב!




יום שני, 27 בינואר 2014

הפסקה

שנתיים.
שנתיים וקצת עברו מאז שכתבתי את הפוסט האחרון שלי.
פעמים רבות חשבתי על זה. חשבתי וניסיתי ולא הצלחתי.
בהתחלה חשבתי שאולי אני צריכה לעבור לכתוב בלוג באנגלית (בכול זאת הלקוחות שלי פה לא ממש קוראות עברית), ואמנם פתחתי בלוג חדש אבל הוא נשאר ריק.
אנגלית היא לא שפה זרה לי, אך למדתי עליה רבות בשנתיים שאני פה. זו שפה עשירה ומאוד מדוייקת ולכל מילה אחת בעברית יש לפחות שתיים באנגלית. כשרציתי להזמין לי בבוקר חביתה בלחמניה הייתי צריכה לבחור בין Bun לRoll לBagel  ועוד. למדתי שעדיף להשתמש במילה הנכונה ביותר והמתאימה ביותר כי אחרת פשוט לא יבינו אותי. ולא, זה לא בגלל שהם לא נחמדים, אלא פשוט כי הם מאוד מסודרים ומאוד מדוייקים. הם יחזרו ויאמרו לי את המילה הנכונה ויבצעו רק אחרי שאחזור אחריהם...
בכל אופן, כשכתבתי באנגלית אבדתי דבר חשוב לי ביותר- את האנטימיות. אז לא כתבתי.
הפוסט האחרון היה לכבוד ראש השנה העברי של 2011. והנה עברו חלפו שנתיים והנה הגיעה לה בכלל שנה אזרחית חדשה- 2014.
ואני התגעגעתי.
אז הנה אני שוב פה. אמנם בניו יורק אבל לא מפסיקה לחשוב לרגע על הארץ.
אז מי שרוצה קצת להתעדכן על מה שקורה פה בעיר הגדולה, באיפור, אופנה או סתם בחגים ובעונות השנה מוזמן בהחלט.
הנה מתחילים...
 




תקופת החגים פה היא אחת התקופות היפות ביותר בשנה. כל רומנטיקן לא יכול לעמוד מול שפע האורות ומוסיקת החג שממלאת כל פינה בעיר. בכול הבתים, החנויות ובכל חלון ניתן למצוא עץ אשוח מקושט וחנוכיה מוארת לידו. יש מעין התרגשות באויר ואפילו הקור העז שמגיע יחד עם תקופה זו הופך להיות כמעט מתבקש ועדיין נסבל ועוזר גם הוא לאווירה הקסומה.
התלבשתי חם חם, ויצאתי לראות את הקישוטים המרהיבים.



ליד רוקפלר סנטר מצאתי נורות ענקיות כאלו שמקשטים בהם את עצי האשוח. חברה שלי ראתה וחשבה שהם נראים כמו ליפסטיקים ענקיים, איך לא חשבתי על זה?


רוקפלר עצמו היה מקושט בעץ האמיתי המפורסם שמגיע לשם כל שנה יחד עם מרכז ההחלקה על הקרח, ובתוספת של דמויות מלאכים מקסימות.



ובשדרה ה-5 החנויות מקושטות בפאר יצירה של אורות ומלאכת מחשבת...

בכל שנה עובדות החנויות הגדולות על עיצוב חלונות הראווה לפני תקופת החגים. הם שוכרות את מיטב המעצבים שיעצבו את החלונות בצורה המקורית והמענינת ביותר.

את התמונה הזו צילמתי בעקבות כתבה בבלוג שנתקלתי על חנות המעצבים היוקרתית הנרי בנדל בשדרה ה-5. חיפשתי ומצאתי...נכון מקסים? מזהים את הדמויות? אם לא תכנסו ללינק.
http://ifitshipitshere.blogspot.com/2013/11/its-hirschfeld-holiday-at-henri-bendel.html





 עכשיו כבר עברה התקופה, עוד נשארו האורות אבל בצדי המדרכות מתחילים להתאסף כמויות העצים שהחלו לנבול והוצאו מהבתים יחד עם שאר האשפה. ואותי זה קצת מעציב לחשוב שהתקופה הזו כבר מאחורינו. מצד שני הכול מתחיל להצבע באדום וורוד לכבוד יום האהבה מה שמשאיר לי קצת רומנטיקה בפתח.


 ובכן אנשים שואלים אותי , אז מה את עושה בניו יורק?

אז פה רציתי לספר לכם על הלקוחות שלי.
כשהגעתי לפה יצרתי קשר עם ספר ישראלי בשם עידן חן. הוא כבר פה מספר שנים עובד ומצליח. יום אחד הוא הזמין אותי להכיר את אחת מלקוחותיו. הכרתי, איפרתי והחל לו רומן שממשיך לו עד היום. אח"כ הכרתי עוד אחת. מפה לשם ותוך מספר חודשים התאספו לי כתריסר נשים מקסימות ונעימות ומאז הן הלקוחות שלי. נשות המעמד הגבוה, שכחלק מעבודתן שותפות באירועים רבים ומשונים, ואחראיות על כך שהן חייבות אבל חייבות להראות נהדר.
 ג'יל, ליסה, אלין, רייצ'ל, מישל ועוד, הן רק חלק מהנשים המקסימות שכבר שנתיים אני סוחבת את המזוודה שלי ברחבי מנהטן ומגיעה לדירותיהן המדהימות ביופין.




חלון לשקיעה בנהר ההדסון.

מכיוון שאני מכבדת את פרטיותן של נשים אלו אשמח לשתף אתכם מעט לגביהן. והנה מרייצ'ל המקסימה קיבלתי כבר אישור ראשון.
זאת רייצ'ל, מאמנת לתזונה נכונה ובריאה, בצילומי סטודיו לאתר החדש שלה. היא גרה ממש אבל ממש על רחוב האופנה הידוע מדיסון. מהחלון של הסלון שלה אפשר לראות את עונות השנה המתחלפות בסנטרל פארק.
http://www.livehealthynyc.com/
את יום הצילומים העברנו בסטודיו מקסים בטרייבקה, של צלם ומשפחתו שעובדים וגרים שם ועושים תמונות משפחה ופרוטרטים מקסימים. (גם אני רוצה..)
 http://www.leshemloft.com/






צילום: לשם-לופט.
איפור: רונית לובצקי
סטיילינג: רייצ'ל

זהו להיום. לעוד חגים מרגשים שכאלו.