יום שבת, 18 בדצמבר 2010

ירושלים

השבוע הייתי בירושלים עם אלון זסלנסקי הצלם.
העבודה: צילומי פורטרטים לחברת הייטק , וכל המנהלים מכל העולם התכנסו במלון דן בוטיק בירושלים.
אלון, צלם-אמן ואיש מקסים, אסף אותי ואת מזוודותיי ונסענו לנו, באמצע היום. אני מודה, עבודה כזו תמיד משמחת את ליבי. השמש בשמים, והדרך לירושלים יפה ונעימה.
אחרי שהגענו, פרקנו את הציוד, שתינו קפה (בלובי...), והרמנו את הסט ממש ממש בלובי,כי זה המקום היחידי שהיה  והתחלנו. אלון עשה כמה טסטים, אני סידרתי את העמדה שלי ליד החלון וכשהיינו מוכנים הגיעו המנהלים.
רוב האיפור היה של גברים, למעט מנהלת אחת (לצערי ) כמובן. והעניין הצריך עדינות והקשבה על בדיחה שחזרה על עצמה מאחד לאחד, על כך שזו הפעם הראשונה..
אז איך מאפרים גברים?
  1. מייק-אפ כמובן.
  2. פודרה נגד הברקה.
  3. קצת סירוק גבות.
  4. וקצת הצללות של עצמות הלחיים.
  5. לעיתים אני מניחה קצת מרכך שפתיים אם צריך.
אחרון חביב היה אדם מבוגר מאחת המדינות בארה"ב,הוא שמח מאד להתחיל כי אמרו לו לפניו שאני מצליחה להצעיר לפחות ב- 20 שנה. אחרי הצילום בעודו מסתכל במסך הקטן של המצלמה, ובוחן איך הוא יצא, הוא הסתכל עלי ואמר: " עשית עבודה טובה!"
אמרתי: " ירדו 20 שנה?"
והוא ענה: " אפילו יום אחד בגילי, זה המון ..."


 והיו עוד כמה דברים טובים השבוע שצבעו והעשירו את פלטת הצבעים בראשי:
 - ענני הנוצה בשמים כחולים של אמצע דצמבר.
 - צבעי התוכים המקסימים מגן החיות התנכי הירושלים.


 ושילוב מנצח של פרי התפוז הבשל עם פרח קטן המרמז על בוא האביב...



יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

חנוכה 2010

אז מה היה לנו? השקת קולקצית חורף 2010 של המעצבת וחברתי הטובה מגי מואס מבית: MAGOO - Design For Life.
מגי הציגה שפע של תיקים חדשים כולם עשויים בעבודת יד, תכשיטים , חגורות ועוד פריטים קטנים ויפים מעשה ידיה.
את כולם ניתן לראות באתר של מגי:
ואני? אני הצטרפתי לחגיגה.
אחד המקומות הראשונים שהשארתי את בן זוגי היקר ללכת למצוא מקום לשהות בו ברחובות ניו-יורק ולתת לי לפחות שעה, היה בספורה.


החנות היפה היתה מקושטת כולה בעיגולים, עיגולים בצבעי סגול, פוקסיה, וכסף... נוצץ!
אז מה הבאתי?

דבר ראשון הלכתי למוצרים שאני משתמשת קבוע: שלישית הצלליות שהבהירה מבינהן היא האולטמטיבית לצללית בסיס שמונחת מתחת לגבה. היא לא לבנה מדי, לא צהובה מדי ומבריקה בדיוק במידה הנכונה.


והגלוס העמיד והנעים שאין איפור זוהר בלעדיו.

אח"כ מצאתי את אותם הגלוסים הנהדרים רק באריזה חדשה במהדורה מוגבלת.



ולבסוף אחרי שוטטות ארוכה בחנות , נסיונות רבים, וכשכבר לא היה מקום יותר על כף היד לנסות, גיליתי את העפרונות המקסימים האלו של URBAN DECAY, חברה שאני לא מרבה להשתמש, אבל ניסיתי והוקסמתי.
העפרונות נעימים למגע, נמרחים במידה הרצויה, ובצבעים מקסימים.
אחרי שהבנתי שלא אוכל למצוא צבע אחד או שניים בלבד, הצלחתי למצוא את האוסף הזה ( גם הוא במהדורה מוגבלת) .


אז בערב המכירה גם אני מכרתי: את כל הטוב שהבאתי מספורה.

אה כן והיה שם גם קונדיטור מקסים בשם בני, שמכר עוגות שמרים מדהימות. (אני לקחתי שמרים שוקולד, מעולה!)
וגם בחורה נאה ועדינה ושמה איה, ולה בוטיק של בגדי מעצבים ברישפון בשם: איהל'ה.
כן והיה גם סושי.




נתראה במכירה הבאה.



בוסטון

אני נסעתי בעקבותיו. לבקר,להיות,לשחק ולעזור.בכל מה שאפשר. אוריאלי הקטן.


הסתוובבתי מעט מאד,רק ליד הבית. בבוקר להקרנות ובצהריים להביא את מתן בחזרה מהגן.
בפנים היה קשה אבל בחוץ? גן עדן של צבעים.של אדום,ורוד,צהוב וארגמן,על העצים,השיחים ועל האדמה.
 


ובכל מקום שאריות לחג ההודיה. אני אודה רק בבריאותך.


יום שני, 22 בנובמבר 2010

ההתחלה


את ענת טלשיר הכרתי במקרה כשאיפרתי אותה לאירוע משפחתי.
בוקר אחד כאשר מלאתי דלק והיא בדיוק מילאה מולי, אמרתי שלום ושאלתי אותה איך היה? היא שמחה מאד וציינה שהאיפור היה מקסים והיה ערב נפלא. ואז היא סיפרה לי על הספר , ואמרה לי שעוד מעט יעשו כתבה והיא צריכה להיות יפה.
פתאום התעוררתי בבהלה כששמעתי את ההודעה בטלפון. זה היה באמצע הלילה בבוסטון. קמתי וירדתי מהמיטה, ובהודעה היה כתוב: "זאת ענת טלשיר, תציצי ב'לאישה' השבוע, יצא טוב מאד, והרבה בזכותך. תודה רבה ויום טוב." חזרתי למיטה עם חיוך, ונרדמתי .
בבוקר קמתי פתחתי את הספר והמשכתי לקרוא.

הסיפור הוא סיפור על אהבה. אהבה הכי שאפשר. כמו שיש רק בסרטים, אהבה של חיים ומוות.
אהבה שחוצה גבולות ותרבויות. ואני? אני אוהבת אהבה.
בדרך לניו יורק קראתי והקשבתי באוזניות , אלו של המטוס, לערוץ שבו שומעים את השירים הכי קיטש של אהבה. וקראתי. כל –כך נהניתי. הרעש המזמזם והמרגיע של המטוס, השמיים הכחולים העמוקים בדרך כשהשמש לא שוקעת לעולם, כוכב אחד קטן, והמילים של ענת..קראתי וגמעתי מילה במילה, כמה היא אהבה אותו וכמה הוא אותה.
וכשהגעתי לניו-יורק, העיר הגדולה, המלאה והגדושה באנשים, ריחות, אורות ואהבות, צבעים ושפות
 ישר לידי האהוב שלי, הייתי מאושרת.
את הספר שמתי בתיק ועשיתי הפסקה כדי לחיות את העיר הגדולה.