חורף וקר

 אז דיברתי כבר על החורף נכון?
 ולמה כל כך מעסיק אותנו החורף בניו יורק? אולי כי הוא כל כך חורפי? וארוך?
אז גדלתי בישראל, על הר הכרמל הירוק תמיד, ופעם שהייתי קטנה אפילו היה קצת חורף בחיפה. היו גשמים ושלוליות וגם היה קר. אני זוכרת אפילו שהייתי הולכת עם האחים שלי לחפש פטריות מיד אחרי היורה. בשנים האחרונות ישראל באמת הפכה לארץ השמש הנצחית. השמים הכחולים, השמש החמה, זה מחמם כל כך את הלב ומשפר את מצב הרוח נכון?
בניו יורק זה אחרת. כבר בספטמבר הטמפרטורות יורדות. יורדות יורדות. יש לי כמה מעילים בארון שאספתי בשנתיים האחרונות. קודם אני מוציאה את המעיל הדק ולאט לאט עולה בדרגת החום. תמיד מנסה לעשות את זה לאט בכדי לא להשתמש בחם ביותר מוקדם מדי בעונה, כי מה אעשה כשהטמפרטורות יהיו ממש אבל ממש נמוכות?
מה שמאפיין את העיר הזו בניגוד לערים אחרות בעולם שבהן צונחות הטמפרטורות בחורף אל מתחת לאפס, היא העובדה שרוב הזמן אני נמצאת בחוץ, צועדת ממקום למקום, מתניידת בתחבורה ציבורית, וכמו כל ניו- יורקרית מצויה אינני מחזיקה מכונית פרטית משלי שתאפשר לי להיות מוגנת ממזג האויר בחוץ. וזה מאוד מלמד. כן ממש. למדתי שאני לא יוצאת מהבית לפני שאני בודקת כמה מעלות בחוץ. למדתי שאם לבושים כמו שצריך (מעיל, צעיף ומחממי אזניים) אפשר להיות בחוץ ולעיתים גם לא לסבול כל כך, ושלומדים לחוות יותר את מזג האויר לא מבעד זכוכית מגנה.

אז ככה אני נראית ב 15- מעלות צלזיוס... יש שם חיוך מתחת לצעיף נשבעת.

וכמעט בכל פעם שאני רואה את השלג יורד אני מתרגשת. יש בו משהו כל כך שקט ונעים וצח. והוא מכסה את הכול בשכבה לבנה. והוא מקסים. ובלילה הוא מנצנץ על המדרכה, בחיי.
אחרי יום אולי יומיים הוא מתחיל קצת פחות להקסים. הוא הופך מלבן לשחור. ערמות ערמות של שלג שהתלכלך בזיהום של העיר. והכול הופך לבוץ. ואני אנסה גם לא לפרט פה מה קורה למה שמשאירים הכלבים אחריהם.. זה לא נעים.
הפכתי להיות ממש אשפית בלקפוץ מעל כל מיני דברים לא מזוהים שמונחים על המדרכות. אסור להרים את הראש, וזה כמובן למרות שכולם מאוד משתדלים לחיות ממש בשלום עם ההולכים על ארבע בעיר.

ועוד דבר אחד יש לי לומר לגבי החורף. בניו יורק יחסית אין המון משקעים. רוב החורף הוא בהיר עם שמש בשמים. ואני יושבת לי בדירה המחוממת שלי, וחושבת לעצמי כמה נעים היום. למדתי טוב טוב את המושג שמש שקרנית. כי היא ממש שקרנית פה. ולא רק זה, קשה כל כך לראות אותה בין כל הבנינים הגבוהים שבעיר. אני בטוחה שלרוב הניויורקרים יש בעיה קשה של ויטמין D ואין לי מושג אם הם יודעים את זה...

Valentine's Day-
ובכן כבר ציינתי פה בפוסט הקודם שאת כל עצי הקריסמס כבר הוציאו מהבתים, והעיר לאט משנה את צבעה לאדום וורוד ובעקר עם הרבה לבבות.

ולכבוד יום האהבה האמריקאי רציתי לספר על שתי מעצבות תכשיטים שאני מכירה ועם שתיהן יצא לי לעבוד פה בניו יורק, ובחנות האינטרטנטית שלהן תוכלו למצוא מתנה מקסימה למישהו או מישהי שאוהבים באמת.
החנות הראשונה היא של Shir Michaels, מעצבת וצורפת מתוקה ומוכשרת, בעלת עסק ושמו: JOOK & NONA , בו היא מוכרת תכשיטים ייחודים בעיצוב שלה, כל תכשיט מיוחד ויחיד בעבודת יד.
הנה קישור לאתר שלה, http://jookandnona.com/

והנה תמונות מההפקה  האחרונה שעבדנו יחד

עיצוב תכשיטים: Shir Michaels
צילום: Carmel Samiri
שיער:Daleesa Weary
איפור:Ronit Lubezky
דוגמניות: Ola Abrams


המעצבת השניה היא כמובן חברתי הטובה מגי מואס, בעלת המותג: MAGOO, שגם היא מעצבת תכשיטים אקלקטית, עם תכשיטים מקסימים וייחודיים, שחצי מהתכשיטים שאני עונדת ביום יום פרי עיצובה, וגם אצלה תוכלו לקנות תכשיט או דבר מה מקורי לאהוב לבכם.
כמובן שאפשר גם לבקר אותה בחנות הקטנה והמטריפה שלה ברחוב רמב"ם 10 בתל-אביב, שלי לצערי עוד לא יצא להיות...

מגי הגיעה עד ניו יורק לעשות יחד איתי הפקת אופנה מקסימה והנה כמה תמונות למזכרת

צילום: Alic Trossman
עיצוב תכשיטים וסטיילינג: מגי מואס
איפור: רונית לובצקי
דוגמנית: Ali

זהו להפעם, מאחלת חג אהבה שמח במיוחד לכל אהובי באשר הם...ולסיום חורף ניו יורקי שלי